"אין אנטישמיות בגרוזיה": הבניית הזהות הגרוזית בחברה הישראלית כתהליך למידה בין-תרבותית – מאיה מלצר-גבע

 קבוצת משכילים עולים מגרוזיה ניסתה "לחנך" את הציבור הישראלי להיות רב-תרבותי ולשנות את הדימוי השלילי של העדה הגרוזית בקרבו באמצעות תערוכה על תולדות העדה ותרבותה. במחקר אתנוגרפי נמצא שהתצוגה וההדרכות מדגישות היסטוריה של יחסים טובים עם הסביבה הלא-יהודית בארץ המוצא, במטרה להראות לחברה הישראלית, ששללה את הלגיטימיות של התרבות הגרוזית, שיש דרך שונה להתייחס אליה. המאמר סוקר את הסיבות להיעדר האנטישמיות ואת הביטויים שלו במהלך ההיסטוריה, כפי שהוצגו בתערוכה. כמו כן המאמר מנתח את הסיבות למזעור האנטישמיות בתערוכה ומחבר את ההקשר הישראלי עם ההקשר הגרוזי ברבדים נוספים.

שיטת המחקר האתנוגרפית היטיבה לחקור את טענת הייחודיות התרבותית והייחודיות ההיסטורית ותאמה את המעורבות הממושכת בשדה המחקר ואת הדינמיות של הסוגיות הנחקרות, בעיקר של תהליך הלמידה הבין-תרבותית והבניית הזהות העדתית המורכבת, כפי שהיא מוצגת  בתערוכה. הייצוג האתנוגרפי מפענח את ייצוג ההיסטוריה כתופעה חברתית תלוית הקשר. נרטיב של 2000 שנים נטולות אנטישמיות מייצג מאבק על זכות הקהילה לאחרוּת אתנית ואת רצונה להשתלב במפה הישראלית ככזו.
מילות מפתח: רב-תרבותיות, הגירה, הבניית זהות, נרטיב היסטורי, תערוכה, אתנוגרפיה, גרוזיה