"אני אומרת לעצמי, איזה מזל שהגעתי לפנימייה הזאת": פנימייה טיפולית מנקודת מבטם של בוגריה – חן מייק

 עד לתחילת המאה התשע עשרה, מסגרות פנימייתיות לילדים שמו דגש על כינון של סדר ומשמעת, דרך יחסי שליטה מצד המבוגרים. עם התפתחות החשיבה הפסיכולוגית, התבהר כי אותן המסגרות הן בעלות פוטנציאל לשמש כפונקצייה טיפולית כשלעצמן. מאמר זה מבקש לבחון את תפיסת הפנימייה הטיפולית מנקודת מבטם של בוגריה, דרך שימוש בשיטת הריאיון הנרטיבי. לצורך המחקר נותחו סיפורי חיים של ארבעה בוגרים, ומתוכם עלו 75 היגדים הנוגעים לפנימייה. לאחר ניתוח תוכן מעמיק, ההיגדים חולקו לשתי תמות מרכזיות: האחת כוללת את כל ההיגדים אשר התייחסו למקום של הפנימייה בסיפור החיים -- נסיבות ההוצאה מהבית, השוואה בין הבית לפנימייה ומחשבות על מה היה קורה אלמלא הפנימייה; השנייה כוללת את ההיגדים המתייחסים לחיי הפנימייה -- מערכות היחסים עם המדריכים, גבולות ומגבלות המסגרת וקשרים עם חניכים אחרים בפנימייה. דרך הסיפורים מתאפשרת הבנה נרחבת של הסביבה הפנימייתית מנקודת מבטם של בוגריה.

מילות מפתח: פנימייה, סיפורי חיים, הוצאה מהבית, סביבה טיפולית