אתגר הרב-תרבותיות בכפר הנוער – שלום שמאי

 40 כפרי הנוער בישראל מהווים תופעה ייחודית בעולם החינוך של מתבגרים. מתחנכים בהם חניכי פנימיות יחד עם תלמידי יום רגילים, ואלה גם אלה מייצגים אוכלוסייה הטרוגנית, הן מבחינת המוצא והן מבחינת המיצב החברתי.

כפר הנוער מאופיין בהיותו סביבה בעלת עצמה חינוכית, המאפשרת בצד הטיפול בפרט גם הגשמה של יעדים לאומיים, כמו: צמצום פערים באמצעות הנעה מן השוליים אל המרכז, קליטת עלייה וחינוך לערכים המרכזיים בחברה הישראלית. שורה של עקרונות מפתח מאפשרים סיכוי טוב למימוש המטרות האלה, ובראשן השילוב של למידה, פעילות חינוכית ופעילות חברתית ענפה, תוך טיפול בפרט ובהעצמתו.
האוכלוסייה ההטרוגנית בכפרי הנוער מאפשרת מימוש הערך של רב-תרבותיות כדרך חיים. על פי תפיסה זו, האדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ובכמה מעגלים של זהות. לכן יש לטפח כבוד הדדי, שוויון וסימטרייה בין הקבוצות התרבותיות השונות. כפר הנוער הוא אפוא המקום הטבעי ביותר ליצור אורח חיים כזה.
ישנן שתי דוגמאות בולטות ליישום רעיונות אלה: האחת – הדגם שהתפתח בכפר הנוער "ימין אורד", והאחרת – הניסוי שנערך בכפר הנוער "כדורי". בשני כפרים אלה התפתח אורח חיים המאפשר לתרבויות שונות לחיות בכפיפה אחת. תהליך זה דורש "התאמות" שכל צד צריך לעשות על מנת לחיות בצוותא. תהליך ההסתגלות לקבוצות השונות רווי התמודדויות וקונפליקטים בין-תרבותיים.
האתגר האמתי העומד בפני הצוות החינוכי בכפר הנוער הוא למצוא את הדרך ליצירת נוסחת קיום כזאת שתעודד אקלים של רב-תרבותיות, תכוון לפלורליזם ולפתיחות ותסייע לבני הנוער לפתח דפוסי התמודדות מתאימים. דומה שאין מקום מתאים לכך יותר מהקהילה החינוכית שבכפר הנוער. 
מילות מפתח: כפר נוער, קהילה חינוכית, רב-תרבותיות, כור היתוך, הסתגלות תרבותית, דפוסי התמודדות בין תרבויות