גוף תהודה: מודעותם של מטפלים במוזיקה לגופם במהלך השעה הטיפולית ובעת הנגינה – יעל שר-שלום מוכיח, נחמה יהודה ודורית אמיר

לנושא המודעות לגוף משמעות רבה הן בחשיבה הטיפולית בתחומי בריאות הנפש והן בתחום הביצוע המקצועי של מוזיקה. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את מודעותם של מטפלים במוזיקה לגופם במפגש הטיפולי בכלל ובעת הנגינה בטיפול בפרט. במחקר השתתפו שישה מטפלים במוזיקה, בוגרי תכניות הכשרה שונות בארץ. בראיונות חצי מובנים נשאלו המרואיינים על מודעותם לגופם בטיפול ועל משמעותה של מודעות זו עבורם וכן על הקשרים שהם מוצאים בין ההיסטוריה המוזיקלית-גופנית האישית שלהם לבין נוכחותם הגופנית בעת הנגינה בטיפול. הראיונות תומללו ונותחו על פי השיטה הפנומנולוגית-פרשנית (Smith & Osborn, 2003). ניתוח הנתונים העלה שלוש קטגוריות עיקריות: הראשונה עוסקת במודעותו של המטפל במוזיקה למסרים גופניים-תחושתיים בעבודתו, השנייה עוסקת במטפל במוזיקה כנגן ובהיבטים גופניים-תחושתיים של נגינתו, והשלישית -- בתובנות המטפל במוזיקה הנובעות מהמודעות לחוויות גופניות. תוצאות המחקר מעידות שהמשתתפים התקשו להיות מודעים לגופם בעת הנגינה בטיפול, אולם הם היו מודעים לתחושותיהם הגופניות בעת הנגינה בהדרכה. בסיום המאמר מובאות הצעות למחקרי המשך והמלצות יישומיות.
מילות מפתח: טיפול במוזיקה,  הקשבה לגוף, מודעות לגוף, הגוף בהדרכה, היסטוריה מוזיקלית- גופנית