דפוסי ההתקשרות וייצוג האֵם הפנימי אצל נשים במעבר לאימהוּת - ענת לנגבורד-אגמון ואטי ברנט

המעבר לאימהוּת הינו שלב משמעותי ביותר בחיי האישה, שבו היא מתמודדת לא רק עם התפקיד האימהי החדש, אלא גם עם היסטוריית ההתקשרות שלה עם אמהּ, כפי שבאה לידי ביטוי בדפוסי ההתקשרות ובייצוגי האם הפנימיים שלה. המחקר הנוכחי עוסק בקשר שבין דפוסי ההתקשרות של האישה לבין ייצוגי האם הפנימיים שלה במעבר לאימהוּת. זהו מחקר רוחב שנבחנו בו כמה היבטים של ייצוגי האם (ייצוג האם בהווה והפער בין דמות האם הממשית לבין דמות האם האידיאלית, ייצוג האם מן הילדוּת וכן ייצוג האם הסמוי כפי שהתקבל מסיפורי הנשים לכרטיסי ה-TAT) אצל אימהות שילדו חודשים מספר קודם לכן (N=48) בהשוואה לנשים נשואות שטרם ילדו (N=52). ממצאי המחקר הראו כי לאחר הלידה ייצוגי האם הפנימיים אצל נשים עם דפוס התקשרות חרד או נמנע שונים מאלה הקיימים אצל נשים עם אותם דפוסי התקשרות אך שטרם הרו. נראה כי לאחר המעבר לאימהוּת מתרחש מיתון בייצוגים השליליים של האם, המאפיין במיוחד נשים עם דפוסי התקשרות לא בטוחים. הדיון מתייחס להשלכות הקליניות של ממצאים אלה.

מילות מפתח: התקשרות, ייצוגי אם, ייצוג אובייקט, קשר אם–תינוק