הדילמה הבלתי פתורה של ההכשרה המקצועית הנדרשת למדריכי הפנימיות החינוכיות, השיקומיות והטיפוליות – עמנואל גרופר

 סוגיית רמת ההכשרה של מדריכים העובדים עם הילדים ובני הנוער בפנימיות בישראל היא סוגיה בלתי פתורה לאורך שנים רבות ומשותפת גם לפנימיות הטיפוליות בפיקוח משרד הרווחה וגם לפנימיות החינוכיות בפיקוח משרד החינוך.

אף שישראל מתאפיינת בריבוי יחסי של השמות ילדים ובני נוער בפנימיות, בתחום הכשרת העובדים היא מפגרת אחרי מדינות אחרות. מדינות רבות בחרו כבר מאז שנות השישים של המאה הקודמת למקצע את העיסוק ולחייב עובדים ישירים בפנימיות להכשרה ארוכת טווח לפני הכניסה לתפקיד, ואילו בישראל טרם הוכרע הוויכוח בנוגע להתמקצעותם.
המאמר מציג פרדוקס, שבו מצד אחד, מאפייני הילדים ובני הנוער הנקלטים בפנימיות הופכים בעייתיים ומורכבים יותר משנה לשנה, אך מצד שני, כוח האדם הישיר -- המדריכים, שבמחיצתם החניכים שוהים לאורך זמן רב –  הוא בעל הכשרה מקצועית מזערית, ולעתים ללא הכשרה כלל. התוצאה הבלתי נמנעת היא פגיעה בחניכים – השחיקה המהירה של המדריכים גורמת לתחלופה גבוהה בקרבם, ודבר זה נמצא בניגוד גמור לצורכיהם הרגשיים של החניכים בפנימיות, הזקוקים לקביעות ויציבות ביחסיהם עם מבוגרים המטפלים בהם.
במאמר מוצגים סיכומיהם של כמה מסמכי עמדה מהעולם הרחב וגם סיכומי ועדות מומחים בישראל. כולם מבטאים עמדה חד-משמעית בעד הצורך בהכשרה יסודית והסמכה באמצעות רישוי לעובדי נוער ישירים בפנימיות, קרי למדריכים, או כפי שנהוג לכנותם לעתים – "מחנכי פנימיות". מוצג גם ניסיון מוצלח להכשיר מחנכי פנימיות, תוך כדי עבודה, במסלולים אקדמיים של המכללה האקדמית בית ברל (בתמיכת משרד החינוך). הצלחתה של תכנית זו מוכיחה כי אם רוצים, ניתן ליישם מדיניות אחרת, אולם זהו ניסיון יוצא מן הכלל, והוא אינו מעיד על המצב הכללי הרווח בפנימיות בישראל.
למרות השוני הגדול במדיניות משרד הרווחה ומשרד החינוך כלפי חינוך ילדים ובני נוער בפנימיות וטיפול בהם, ניתוח המצב בתחום הנדון מוביל למסקנה בלתי נמנעת, כי בסוגיה זו ישנו דמיון מפתיע ביניהם. בשני המקרים אנו מוצאים היעדר הכרעה בעד התמקצעות של העובדים הישירים – המדריכים, בפנימיות בישראל, או נגדה.
מילות מפתח: חינוך בפנימייה, מדריכים, הכשרה, מקצועיות, רישוי, הסמכה