הפרטיות כמנגנון חברתי לשמירה על חוסר עקיבות בין זהויות – סמדר בן אשר ורן וולף

בעוד בעבר נבחנה סוגיית הפרטיות בעיקר מן ההיבטים המשפטי והפילוסופי, המחקר הנוכחי ניסה לבחון את המנגנונים החברתיים שמגדירים את גבולות הפרטיות באמצעות תאוריית הייצוגים החברתיים (social representations). ייצוגים חברתיים מתייחסים בו-זמנית לפעולת הפרט ולפעולת הקבוצה, ומכאן שהשתייכות בו-זמנית לכמה קבוצות חברתיות משמעותה קיומם המשותף של ייצוגים חברתיים נבדלים, שלעתים גם סותרים אלה את אלה. כל זמן שהייצוגים אינם מעומתים באי-ההלימה ובאי-העקיבות שלהם – לא פעם הודות לפרטיות -- הם יכולים להתקיים בו-זמנית. הסוגיה מתעוררת במצבי קונפליקט שבהם על הפרט לבחור דרך פעולה מתוך אפשרויות אחדות שאינן מתיישבות זו עם זו.
הטענה העומדת בבסיס המאמר היא כי הפרטיות משמשת כמנגנון חברתי המיועד לאפשר לפרט לנוע בין זהויות שונות שאין ביניהן עקיבות. נדגים באמצעות שלושה מקרי בוחן את האופן שבו פועלת החברה באמצעות סוכניה, באמצעות בנייה מתמדת של גבולות הפרטיות והריסתם. מקרי בוחן אלה מאירים מערכת מורכבת, אשר פועלת בדיאלקטיקה של זיקות הדדיות המפעילות לחץ דו-כיווני: מצד הפרט אל עבר החברה ומצד החברה כלפי הפרט.
החידוש המוצג במאמר הוא בראיית הפרטיות כמנגנון המיועד לשמירה על אי-עקיבות בין זהויות; זאת כאשר במרכז עומד אינטרס משותף של הקבוצה והיחיד לאפשר את קיומן הבו-זמני של הזהויות השונות של הפרטי שיש ביניהן ייצוגים חברתיים שאינם מתיישבים זה עם זה. 
מילות מפתח: פרטיות, ייצוגים חברתיים, זהויות חברתיות לא עקיבות