הפרעות אכילה בקרב נערים הומוסקסואלים – אורי שפר

הפרעות באכילה (eating disturbances) הן דפוסי התנהגות, תפיסות, גישות, מחשבות ורגשות הקשורים לדימוי גוף, למזון ולהרגלי אכילה לקויים. הן קיימות בכל השכבות הסוציו-אקונומיות, המעמדות החברתיים והקבוצות האתניות. שכיחותן באוכלוסייה גדלה במהלך העשורים האחרונים, ויש הרואים בשכיחות זו ממדי מגפה, בעיקר בעולם המערבי. ממצאי מחקרים מהעשורים האחרונים של המאה העשרים ואילך מצביעים אף על עלייה בשכיחותן של הפרעות באכילה בקרב בני נוער בכלל ובקרב בני נוער הומוסקסואלים בפרט.
במאמר זה נסקרו הגורמים הייחודיים להפרעות באכילה בקרב בני נוער הומוסקסואלים ונבדקה השאלה, מי מבין בני הנוער ההומוסקסואלים יהיה בסיכון מוגבר לפתח הפרעה באכילה. גורמי הסיכון שנמצאו בספרות המחקרית והתיאורטית להפרעות באכילה בקרב בני נוער הומוסקסואלים הם: דימוי עצמי נמוך והומופוביה מופנמת, חוסר סיפוק מהגוף, דחף גבוה להיות שרירי, לחץ מהקהילה ההומוסקסואלית, בעיקר דרך מסרים מאמצעי התקשורת לפתח גוף רזה ושרירי, תיוג שלילי המתקשר הן לבעלי הפרעות באכילה והן להומוסקסואליות וקונפליקט עם המיניות המאפיין זהות מינית לא מגובשת. לעומת זאת, גורמי החיסון המרכזיים למניעת הפרעות באכילה בקרב נערים הומוסקסואלים, שנמצאו במחקרים, הם: דימוי עצמי גבוה, סיפוק מהגוף וזהות מינית מגובשת. נעשה שימוש בתיאורית האינטראקציה הסימבולית על מנת לקשור בין גורמי הסיכון והחיסון השונים ולבחון דרכי טיפול בתופעה ודרכים למניעתה.
 
מילות מפתח: הפרעות אכילה, הפרעות באכילה, דימוי עצמי, דימוי גוף, גורמי סיכון, גורמי חיסון, הומוסקסואליות, בני נוער, זהות מינית, נטייה מינית, תפקוד מגדרי, דחף לשריריות, אינטראקציה סימבולית, גיל ההתבגרות, טיפול בהפרעות אכילה, הומופוביה, גורמי סיכון, גורמי חיסון