הקשר בין דפוסי התקשרות לבין התפתחותם של מנהיגים חברתיים – מיכה פופר

התפתחותם של מנהיגים מילדותם המוקדמת ואילך תוארה בעיקר בביוגרפיות ובמסמכי זיכרונות של מנהיגים מפורסמים. עבודות אלה מוגבלות מבחינות יכולת הכללת ממצאיהן באשר להתפתחותם של מרבית המנהיגים שאותם אנו פוגשים תדיר בארגונים ובמסגרות חברתיות – "מנהיגים בחיי היום יום".

מאמר זה מציע מסגרת מושגית לחקר השפעת הינקות על התפתחותם של מנהיגים בחיי היום יום באמצעות תאוריית ההתקשרות (Bowlby, 1969); הכוונה היא לאנשים המאופיינים בהיותם גם מנהיגים חברתיים, קרי, מאופיינים בהנעה לתרומה חברתית או מוסרית (House & Howell, 1992) וגם קרובים פיזית ופסיכולוגית למונהגים, דהיינו, משפיעים על מונהגים מעצם נוכחותם הקרובה והתנהגותם היום יומית (Shamir, 1995).
המאמר מנתח את הקישור הפסיכולוגי בין משתנים שנמצאו מרכזיים לקיום מנהיגות חברתית וקרובה (רמה נמוכה של נוירוטיות, מוחצנות, נעימות, פתיחות להתנסויות, אופטימיות ומיקוד שליטה פנימי (למשל, Judge, Colbert & Llies, 2004) לבין מקורות ההתפתחות של מאפיינים אלה. נוסף על כך, מוצע כיצד ניתן לחקור קשרים אלה באופן אמפירי באמצעות מדדים שפותחו על בסיס תאוריית ההתקשרות. משמעויות תאורטיות ומעשיות של הכיוון המוצע נדונות בגוף המאמר. 
 
מילות מפתח: מנהיגות חברתית קרובה, "חמש הגדולות", התקשרות, דפוס התקשרות בטוח