התמודדות עם חוויית בדידות קיומית בקרב ילדי פנימיות חסרי עורף משפחתי – אורלי דביר, אניטה וינר וחגי קופרמינץ

  
מאמר זה עוסק בילדים חסרי עורף משפחתי החוסים בפנימיות בישראל. נושא זה לא זכה עד כה להעמקה מחקרית מקיפה, והחומר התאורטי בתחום אינו מתייחס לתופעה הייחודית שלההתמודדות עם חוויית בדידות קיומית. לפיכך החוקרים בחרו להתמקד בלמידה ואיסוף ידע מהשטח: נערכו קבוצות מיקוד לצוותים החינוכיים והטיפוליים ולחניכים ונערך ניתוח של שאלונים שהועברו לאנשי הצוות, כמו גם ניתוח תיקים של חניכים בוגרי פנימיות ללא עורף משפחתי. ממצאי המחקר מצביעים על כך שהצוות והחניכים כאחד מגלים עניין רב בסוגיה זו. החניכים גילו צורך לגעת במצבם הייחודי ואף הרגישו הקלה כשהנושא נחשף; מנגד נמצא כי בקרב הצוותים של הפנימיות קיימת נטייה להתחמק מלגעת בנושא זה, בשל עצמת הכאב וחוסר האונים שנושא זה מציף אצלם. אחד הממצאים המרכזיים העולים מתוך המחקר הוא, שילדים ללא עורף משפחתי חווים משבר גדול בגיל ההתבגרות על רקע תחושת הבדידות הקיומית שלהם בעולם, וכי נוכחותה של דמות קבועה, יציבה ומשמעותית יכולה להשפיע על סיכויי החניך להתמודד בהצלחה עם תחושות אלה.
 
מילות מפתח: ילדים בסיכון, ילדים חסרי עורף משפחתי, פנימיות, אפוטרופסות