התמקצעות העובד החינוכי-סוצאילי בישראל - מחקר מדיניות (חלק א')

תאריך: 
12/09/2010
תקציר: 

הדאגה לאוכלוסיות הזקוקות לטיפול של העובדים החינוכיים-סוציאליים ולעתיד העיסוק החשוב הזה, הביאו את עמותת אפש"ר המציבה לעצמה למטרה את קידום מעמדו של המדריך ושל העובד החינוכי-סוציאלי, ליזום מחקר שיבחן את המדיניות לקידום מעמדם.

 מטרות המחקר הן:
  • לברר מהו המעמד המקצועי של העובד החינוכי-סוציאלי.
  • לזהות את הבעיות המרכזיות המעכבות, או המונעות, חיזוק מעמד העובד החינוכי-סוציאלי.
  • להציע דרכי פעולה אפשריות כדי לקדם את מעמד העובד החינוכי-סוציאלי; להביא להכרה בחשיבות עבודתו; ולהפוך את המקצוע לאבן שואבת אנשים בעלי יכולת.
כל זאת על מנת לשפר את הטיפול הניתן לחניכיו של העובד החינוכי-סוציאלי.
 
במסמך זה נביא את ממצאי המחקר והמלצות בדבר דרכי פעולה אפשריות.
 

הקדמה למחקר

בסוף שנות השמונים שר העבודה והרווחה, משה קצב מינה ועדה ציבורית לבדיקת מצב הילדים בפנימיות שבאחריות משרדו. הוועדה, בראשות אהרון לנגרמן (לנגרמן 1988), דנה בהיבטים שונים של מצב הילדים בפנימיות והגישה את מסקנותיה. ועדת משנה שמינתה הוועדה הציבורית, עסקה בענייני כוח אדם במוסדות פנימייתיים. ועדה זו כתבה בדו"ח כי: "עבודה במוסד פנימייתי דורשת מכל עובד - מינהלי, טכני או רפואי, בתחומי ההוראה, החינוך והטיפול - כישורים מיוחדים לעבודה מיוחדת זו. ישראל משופעת מוסדות פנימייתיים, ולמרות זאת עניין השכלתם והשתלמותם של עובדי המעונות אינו מוסדר. מציאות זו מקשה ביותר על גיוס עובדים מתאימים. .... העובדה שלחלק מעובדי המוסדות הפנימייתיים אין מעמד מקצועי מוכר מקשה על התגבשות התחום לעיסוק, שווה ערך לעיסוקים אחרים" (עמ' 40).
 
הבעיות עליהן עמדה ועדת לנגרמן מאפיינות לא רק את המדריכים בפנימיות אלא את העובדים החינוכיים הסוציאליים בכל מקומות העבודה במוסדות ובקהילה. בעיות אלו הקשורות לעבודת המדריך, שנוגעות למצבו של המדריך, ואשר האחראיים עליהם - מנהלי המוסדות וקובעי המדיניות - מתחבטים בהן בעבודתם היומיומית, מצאו את ביטוין בדו"חות ועדת לנגרמן (1988, 1995) הבעיות המרכזיות הן: מחסור במועמדים בעלי הכשרה; ארעיות עבודת המדריך; חוסר בתחיקה בנוגע להעסקת המדריך: שכרו, שעות עבודתו, מעמדו ותפקידו הייחודי בצוות המוסד שבו הוא מועסק.
 
בדו"ח שהגישה ועדת לנגרמן (1995) הוגדרו הבעיות המקצועיות העומדות לפני עובדים חינוכיים-סוציאליים. "אופייה השוחק של העבודה בפנימייה, המספר המוגבל של ערוצי ההתקדמות, העבודה בשעות לא קונונציונליות והאחריות הרבה המוטלת על כל העובדים - הם רק גורמים אחדים לתחלופה הגבוהה של העובדים המכבידה לא פעם על הבטחת צוות עובדים יציב בעל כישורים ובשל לעבודה עם ילדים ונוער" (עמ' 37).
 
אחת ממסקנות הוועדה אומרת, ש"יש להקים רשות מרכזית שתופקד על הבטחת הכשרתם של עובדי הפנימיות, ועל הקמת מסגרות השתלמות קבועות לקבוצות עובדים שונות, אשר ישתלמו במהלך עבודתם וכחלק ממנה" (עמ' 41). בשנת 1995 פרסמה "ועדת מומחים לקביעת סטנדרטים בפנימיות", גם היא בראשות אהרון לנגרמן (לנגרמן 1995), את ממצאיה ובהם קבעה סטנדרטים להכשרת עובדי הפנימיות בדרגים השונים. כפי שעולה מהראיונות שנערכו למחקר שלנו, הדיון בנושא עדיין לא הסתיים ומסקנות הוועדה עדיין לא יושמו. משרדי ממשלה, עמותות וארגונים מתמודדים עם שאלות אלה בינם לבין עצמם וההחלטות שמתקבלות שונות זו מזו, כפי שעולה מהדו"ח שפרסמה עמותת אפש"ר (אייל ופרנק 1998).
 
הדאגה לאוכלוסיות הזקוקות לטיפול של העובדים החינוכיים-סוציאליים ולעתיד העיסוק החשוב הזה, הביאו את עמותת אפש"ר המציבה לעצמה למטרה את קידום מעמדו של המדריך ושל העובד החינוכי-סוציאלי, ליזום מחקר שיבחן את המדיניות לקידום מעמדם.
 

 למחקר המלא  - חלק א'