חוויית המעבר לחיים עצמאיים של בוגרי פנימיות בישראל – יפית סולימני-אעידן

 מאמר זה עוסק בחוויית המעבר לחיים עצמאיים של בוגרי פנימיות בישראל מנקודת ראותם. המחקרים שבחנו את מצב הבוגרים בשנים שלאחר המעבר חידדו את ההבנה בדבר פגיעותם של צעירים אלו, אך עם זאת מעטים המחקרים שבחנו את חוויית המעבר של הבוגרים בסמוך ליציאתם מהפנימייה, על אף השפעתה הפוטנציאלית על התמודדותם ועל מצבם בהמשך חייהם העצמאיים. כשנה לאחר עזיבת הפנימייה, 236 בוגרים נשאלו, במסגרת מחקר אורך כמותני, כמה שאלות פתוחות על חוויותיהם החיוביות והשליליות במעבר מהפנימייה ועל מידת התמיכה שקיבלו בתקופת זו. ממצאי המחקר הראו כי עבור מרבית הצעירים המעבר לחיים עצמאיים טמן בחובו קושי, אולם גם חוויות חיוביות. אף שרוב הצעירים הצביעו על נוכחות של מקור תמיכה בתקופה זו, לשליש מהבוגרים לא הייתה תמיכה כלל או רק לפעמים, והם תפסו את חוויית המעבר מהפנימייה לחיים עצמאיים כקשה או כקשה מאוד. אחת ממסקנות המחקר היא שהבוגרים מתמודדים במקביל הן עם עיבוד הפרידה מהמסגרת והן עם המסגרת החדשה שבה עליהם להשתלב; בו-זמנית חלקם מתמודדים עם קשיים נוספים, וביניהם קשיים כלכליים, יחסים מעורערים עם ההורים ובדידות חברתית. הדיון מעלה את הצורך בהערכה מוקדמת ותכנון מותאם לצרכים העולים בעקבות המעבר, תוך התייחסות דיפרנציאלית לקבוצות צעירים פגיעות יותר; זאת במטרה לגבש מענים שירככו עבור הבוגרים את המעבר ויסייעו להם להסתגל בהדרגה לחיים עצמאיים.

מילות מפתח: בוגרי פנימיות, חוויות במעבר לחיים עצמאיים, רשת תמיכה חברתית