"לא נוטשים" – מודל דינמי להכשרת מורים לעבודה עם תלמידים בסיכון והדרה חברתית במסגרת בית הספר – מיכל ראזר

 המפגש עם אוכלוסיות בהדרה חברתית ובסיכון חושף את הפוגשים – אזרחים, הורים, מדריכים, מורים, מטפלים ומנהלים – לקשת של חוויות, רגשות ודימויים קשים מנשוא. כאשר מדובר בילדים ונוער, עצמת הרגשות ועמקם עולים, ובד בבד עמם -- הדחף להתנתק, לנטוש או להגיב באלימות.

מצאנו כי צוותים חינוכיים העובדים עם אוכלוסיות בסיכון נוטים לפתח תהליכים קבוצתיים וארגוניים המנציחים את כישלונם. שלושה תהליכים מרכזיים נצפים בחדרי מורים: האחד -- אבדן תחושת מסוגלות צוותית, מוראל ירוד ותחושת אין-אונים חזקה, השני -- התעלמות קולקטיבית ממצוקת התלמידים ומשוליותם והשלישי -- התפתחות שפה מאשימה כשיח המרכזי בחדר המורים.
 
האם אפשר שלא להפוך לאלימים? האם אפשר שלא לנטוש? מהו קשר משקם שמאפשר לפרט, לקבוצה או לארגון המודרים והדחויים לאסוף כוחות ולהיבנות מחדש? במאמר הנוכחי אתאר מודל עבודה מערכתי דינמי, שמיושם בבתי ספר ומוסדות של נוער בסיכון. המשימה היא לסייע לצוותי חינוך לא לנטוש את הילדים והוריהם וליצור בתוך המערכת הבית ספרית מנגנונים אשר יצליחו להכיל את התלמידים המודרים ממילא ולתת להם מענה משמעותי.
הכלי שבו אנו משתמשים לפיתוח תפיסת עבודה חדשה הוא עבודה קבוצתית בתוך חדרי מורים, המושתתת על חקירת תהליכים חברתיים מודעים ובלתי מודעים. המאמר מתאר את תוצאותיו של מחקר פעולה.
 
מילות מפתח: תלמידים בסיכון, הדרכת מורים, הכשרת מורים, פיתוח צוות בית ספרי, תהליכים מקבילים, נטישה ואי-נטישה, גישה חינוכית-סוציאלית, הדרה חברתית, תהליכי שינוי בבית הספר, עבודה קבוצתית, שיח של אשמה


.
 

.