להיות או לא להיות? צעירים צ'רקסים מתלבטים בנוגע לזהותם – גופסה קתז

 המחקר דן באופן הוליסטי בהיבטים הכרוכים בחייהם של צעירים צ'רקסים מכפר קמא כמיעוט אתני בחברה השונה בלאום ובדת. המחקר התמקד בנושאים הבאים: בחינת תהליך גיבוש הזהות בקרב צעירים צ'רקסים, בחינת תהליכי ההתמודדות של צעירים צ'רקסים כבני מיעוט בישראל ובחינת הבדלים בתפיסת זהות בין המגדרים. נעשה שימוש במחקר אתנוגרפי, משום שזוהי גישת המחקר המתאימה ביותר לניתוח תהליכים מקבילים ומורכבים שכאלה ולעיצובה של תמונה שכזו; זאת בשל אופייה ההוליסטי, התיאורי והפרשני(LeCompte, 1999 Schensul &) והתייחסותה לנתונים בתוך הקשרם התרבותי.

ממצאיה העיקריים של עבודה זו הם כי הקהילה הצ'רקסית בישראל ניצבת מול פרשת דרכים שבה היא צריכה להכריע: "להיות או לא להיות?" אחת הנגזרות של חיים כמיעוט אתני בחברת רוב השונה בלאום ובדת, היא הקונפליקטים הנוצרים בהתנגשות בין ה"עולמות". הניסיון לפתור קונפליקטים אלה הוא מהות ומרכז חוויית הקיום כקבוצות מיעוט. "לא להיות", משמעו להתבולל ולהיטמע ולחנך את הדור החדש לישראליות או לאזרחות כלל-עולמית, ללא עוגנים פנימיים, המעניקים תחושת קיימות. הפתרון שהמחקר הנוכחי מציע הוא "להיות", כלומר: לחזק את ה"אני" ואת הזהויות האתנית והדתית של הקהילה הצ'רקסית בישראל ובפזורות בכלל. כך יוכלו בני הקהילה להתקיים באופן בריא, שלם ומכיל, אשר יוביל לאזרחות טובה ופתיחות לקבלת השונה.

מילות מפתח: צ'רקסים, זהות אתנית, זהות דתית, זהות אזרחית, בניית זהות, תהליכי התמודדות, הבדל מגדרי, מיעוט אתני, קבוצת רוב, תפוצה