מספר הילדים בפנימיות ומאפייניהם: מגמות בשנים 2000--2010 – תמר צמח-מרום, חני הלבן-אילת ורחל סבו-לאל

 בין השנים 2000 ל-2010 אנו עדים לרפורמות שונות בתחום רווחת הילד בישראל, המעודדות הפניה של משאבים רבים יותר אל פיתוח מסגרות קהילתיות. זאת כדי ליצור מגוון חלופות הולמות בקהילה עבור ילדים. מדובר בילדים המוגדרים ילדים בסיכון, אך יכולים להישאר בחיק משפחתם, ובו-בזמן, המגמה היא לשמור די מקומות בסידורים חוץ-ביתיים לילדים שאינם יכולים להישאר בקהילה. אי-לכך, קיימת ציפייה לשינויים במספר הילדים בפנימיות השונות ובמאפייניהם. מאמר זה מתמקד בתיאור המגמות באכלוס הפנימיות לאורך עשר השנים הללו, בשני היבטים: שינויים במספר הילדים במסגרות ושינויים במאפייני הילדים בפנימיות האינטנסיביות (פנימיות טיפוליות, שיקומיות ופוסט-אשפוזיות).

הנתונים שנותחו מבוססים על שני מקורות מידע עיקריים: מידע מנהלי מתוך מערכת התשלומים (מערכת המס"ר) ומערכת נתוני יסוד של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, המתייחס לשנים 2000--2010, ומידע מתוך מערכת הרף של השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, הכולל בין השאר נתונים על מאפייני הילדים באותן השנים. הנתונים מצביעים על ירידה במספר הילדים בסידורים חוץ-ביתיים, עם החמרה מסוימת במצבם, אם כי לא באופן גורף בכל הפרמטרים שנבדקו. בעיות בקשר המשפחתי היו השכיחות ביותר לאורך כל השנים שנבדקו. כיוון אפשרי לפעולה העולה מתוך כך הוא מתן דגש רב יותר לעבודה עם משפחות. כמו כן מומלץ לחשוב על פיתוח מענים טיפוליים בפנימיות לבעיות שנמצאו בשכיחות גבוהה, כמו גם על תכנון הכשרות מתאימות לצוותים.
מילות מפתח: ילדים בסיכון, מסגרות חוץ-ביתיות, פנימיות, אומנה, מאפייני ילדים ונוער