מפגשים בראי הזמן: תרומתה של סדנה העושה שימוש בסיפורי חיים לתהליכי שינוי בתפיסת ה"אחר" כמרכיב בהבניית זהות אצל צעירים יהודים וערבים בישראל – טל ליטבק הירש ודן בר-און

ישנם כיום מגוון מחקרים העוסקים בקבוצות מפגש בין יהודים וערבים במקומות ובהקשרים שונים, כמו: נווה שלום, גבעת חביבה ואוניברסיטאות שונות בארץ. למרות ריבוי המחקרים העוסקים בקבוצות מפגש, מספרם של מחקרי אורך בתחום זה בספרות המקצועית מועט. מטרת המאמר הנוכחי היא לבחון, תוך זהירות ומודעות לבעייתיות הכרוכה בכך, את התרומות הקוגניטיבית, הרגשית וההתנהגותית, לאורך זמן, של קבוצת מפגש המבוססת על גישה המשלבת בין האישי לקולקטיבי ועושה שימוש בסיפורי חיים; זאת תוך שימת דגש על תהליכים של שינוי בתפיסת ה"אחר" כמרכיב בהבניית זהות.

ניסיון זה יתבסס על ממצאי מחקר אורך איכותני שעקב באמצעות מספר מצומצם של ראיונות במשך ארבע שנים אחרי קבוצה של כ-20 סטודנטים יהודים וערבים. הממצאים מראים שהסדנה תרמה למשתתפיה מהיבטים שונים: בהיבט הקוגניטיבי באה התרומה לידי ביטוי בלמידה ובהגברת מודעות ביחס לקונפליקט והשלכותיו האישיות והקולקטיביות, במישור הרגשי הביעו המשתתפים הזדהות ואמפתיה ביחס לסיפורי החיים של ה"אחר" ובמישור ההתנהגותי המשיכו משתתפים רבים להתעניין ולעסוק בתחומים הקשורים ליחסי יהודים וערבים, וחלקם אף פנה להנחיית קבוצות. נראה כי בסדנה ולאורך השנים שחלפו מסיומה עברו המשתתפים תהליך של שינוי, שמתבטא בתפיסה מורכבת יותר של ה"אחר" כמרכיב בהבניית זהותם. נדון בתרומה הייחודית של סדנה המבוססת על מודל משולב העושה שימוש בסיפורי חיים, לאורך זמן, ונציע דרכים ליישום הגישה בהקשרים שונים ובקבוצות שונות.
 
מילות מפתח: סדנאות מפגש בין יהודים וערבים, סיפורי חיים, תהליכים בהבניית זהות, מחקר אורך איכותני, חינוך לשלום