תגובות רגשיות בקרב מתבגרים דתיים וחילונים לפני פינוי חבל עזה ואחריו: גישה סלוטוגנית – רינת גלילי ושפרה שגיא

המחקר יצא מתוך הגישה הסלוטוגנית לחקר לחץ ובחן את תרומתם של גורמים מתווכים וממתנים להפחתת תגובות לחץ ומצוקה בעת הפינוי הכפוי של יישובי חבל עזה. המחקר בחן שתי קבוצות מדגם של בני נוער – דתיים וחילונים – תוך השוואה בין שני מצבי לחץ שונים: לפני הפינוי ואחריו. כל אחת מקבוצות המדגם נבדקה במהלך החודשיים שקדמו לפינוי ובתקופה של שלושה עד שישה חודשים לאחר הפינוי. המחקר השווה את דפוס ההתמודדות של כל אחד מהמדגמים במועדים השונים. נבדקו תגובות הלחץ (חרדה וכעס מצביים, תחושת תקווה) ותחושת קוהרנטיות כגורם ממתן. נערכה השוואה בין בני הנוער החילונים והדתיים ובין בנים לבנות בכל אחד מהמועדים.

המדגם כולו כלל כ-340 בני נוער מכיתות ז–יב, שהתגוררו בחבל עזה לפני פינויו. לפני הפינוי נדגמו 175 בני נוער – 71 חילונים ו-104 דתיים. לאחר הפינוי נדגמו 165 בני נוער – 88 חילונים ו-77 דתיים. הממצאים מלמדים על קשר בין סוג הלחץ לפני הפינוי ואחריו ובין התגובות ללחץ בשתי קבוצות המדגם: בקרב בני הנוער החילונים הייתה ירידה בחרדה ובכעס לאחר הפינוי, אך ללא שינוי בתחושת התקווה; לעומת זאת, בקרב בני הנוער הדתיים לא היה לאחר הפינוי שינוי ברמת החרדה והכעס, אך הייתה ירידה בתחושת התקווה. הבדלים מובהקים נמצאו בין שתי קבוצות המדגם – דתיים וחילונים – גם בדפוס גורמי המיתון של תגובות הלחץ בכל אחד מהמצבים. תחושת הקוהרנטיות מיתנה את תגובות הלחץ לאחר הפינוי בקרב החילונים, אך לא בקרב הדתיים. בדיון נבדקה שאלת גורמי המיתון בכל אחד מהמצבים ובכל אחת מקבוצות המדגם. משקלה של הדת נדון כגורם מתווך משמעותי בהתמודדות במצבי לחץ, על רקע המצב הייחודי, שבו האמונה עצמה עמדה במבחן מול האיום של המדינה החילונית.
 
מילות מפתח: פינוי יישובים, חבל עזה, סלוטוגניות, איום, תחושת קוהרנטיות