תהליכי העצמה וגיבוש זהות של צעירות יוצאות אתיופיה בשירות לאומי – גליה אלף

 המחקר מבקש להתחקות אחר החוויות והתהליכים האישיים של מתנדבות צעירות יוצאות אתיופיה, המשרתות במסגרת מיוחדת של השירות הלאומי, אשר משלבת משימות התנדבותיות עם תהליכי העצמה והשלמת השכלה של הצעירות (תכנית "רעות"). עיקרי הממצאים: מסגרת העבודה סיפקה לצעירות את החוויות המשמעותיות ביותר. המניע העיקרי להגעת הצעירות לתכנית "רעות", היה ההזדמנות לשפר הישגים לימודיים, אך דווקא בתחום זה, התחום הלימודי, חוו הצעירות את התסכולים והכישלונות הגדולים ביותר שלהן בשנה זו. קבוצת השווים הייתה עוגן ותמיכה לקיום התכנית והצלחתה. הקשר האישי והאכפתיות של רכזת השירות הלאומי הפכו אותה לדמות המשמעותית ביותר עבור הצעירות בשנה זו. תהליכי גיבוש הזהות ותהליכי ההעצמה התרחשו והתפתחו לאורך כל הזמן ובכל זירות חייהן של הצעירות, ובעיקר בזירת העבודה.

בדיון השתמשתי במונח  "כור ההיתוך הסובלני", מונח הבא לאתגר את היכולת שלי ושל חוקרים אחרים לנתח ולהבין תהליכים אישיים של צעירות מתרבות אחת בכלים תאורטיים של תרבות אחרת. בספרות שנסקרה על ידי לצורך מחקר זה לא נמצאו מאמרים שעוסקים בתהליכים של גיבוש זהות או העצמה בתרבויות טרום-טכנולוגיות, וביניהן בתרבות האתיופית. המחקרים שקראתי ומהם למדתי ועל פיהם ניתחתי את ממצאי העבודה, נטועים בתרבות האנגלו-אמריקנית, במערב הדמוקרטי, האורבני, הטכנולוגי והגברי. עובדות אלו צריכות לעורר מחשבות ושאלות: האם ניתן "למדוד" או "ליישר" את הצעירות במחקר זה לפי הסרגל של מרסיה (Marcia, 2002), או לפי תהליכי ההתפתחות המתוארים אצל אריקסון (Erikson, 1959)? אולי זה "כור היתוך אקדמאי"? ושמא זו הדרך המיטבית לסייע בקידום הסתגלותם של מהגרים לתרבות מערבית? איני מציגה פה עמדה שיפוטית כלפי תהליך הקליטה בארץ, אלא מבט ביקורתי ושואל כלפי עצמי וכלפי חלק מהספרות המחקרית שנסקרה במחקר זה, בבואי לנתח תרבות מסוימת באמצעות כלים שנבנו בתרבות אחרת.
מילות מפתח: העצמה, התנסות מורטורית, גיבוש זהות, השתלבות חברתית, שירות לאומי, קהילת יוצאי אתיופיה, התנדבות, פיתוח קריירה