תהליכי הפרטה בקיבוצים ודרכי התמודדות עם עבריינות: הבדלי עמדות בין קיבוצים שמרניים וליברליים – תמר אבן-יוסיפזון ואלינה קורן

מטרת המחקר לבחון את הקשר בין תהליכי השינוי וההפרטה שעובר הקיבוץ למן שנות השמונים לבין העמדות של חברי הקיבוץ ביחס לאופן הטיפול הרצוי בסטייה ובפשיעה. המחקר יוצא מנקודת ההנחה כי השינויים הם חלק בלתי נפרד מהתנועה הקיבוצית וכי אין כורח לקשור אותם בתפיסה של משבר ואנומיה (התרופפות הנורמות החברתיות), כפי שעשו מחקרים קודמים. המחקר בודק אם חברים בקיבוצים שמרניים בעלי נטייה לקולקטיביזם וחברים בקיבוצים ליברליים, שעברו תהליכי הפרטה מואצים, נבדלים בהכרעתם אם לטפל בפשיעה בתוך הקיבוץ או לפנות לגורמי פיקוח רשמיים חיצוניים. השתתפו במחקר 268 חברים מחמישה קיבוצים בדרום הארץ, שסווגו לאחת משלוש קטגוריות: קיבוץ שמרן, קיבוץ "תקוע" וקיבוץ ליברלי. מהממצאים עולה כי בניגוד להשערות, חברים בקיבוצים שמרניים העדיפו ברוב המקרים פנייה לגורמי חוץ, כמו משטרה, בשילוב עם תמיכה נפשית וחברתית בקיבוץ על פני טיפול בעבריינות במסגרת המוסדות הפנים-קיבוציים. העדפה זו נשתמרה גם כאשר הסטטוס החברתי של העבריינים היה גבוה. ואולם דווקא נבדקים חברי קיבוצים ליברליים בחרו לטפל בהתנהגות פלילית באופן דיסקרטי בתוך הקיבוץ. המאמר מציע דרכים להסביר את ההבדלים שנמצאו בין חברי קיבוצים שמרניים וליברליים במידת האמון שהם רוכשים למוסדות הקיבוץ בטיפולם בהתנהגות פלילית.

מילות מפתח: סטייה בקיבוץ, פיקוח חברתי, תהליכי הפרטה, התנהגות פלילית