תפיסת איכות ההתקשרות עם האם ועם המחנכת ותפקוד מסתגל בילדות התיכונה: יחסי מורה– תלמיד מבחינת תאוריית ההתקשרות – דודי גרנות

מחקרים רבים מצאו קשרים בין איכות יחסי ההתקשרות אם–ילד לבין התפקוד המסתגל הרגשי-חברתי וההתנהגותי של הילד בבית הספר. נוסף על כך, כבר קיים היום מספר משמעותי של מחקרים המראים כי גם למאפייני ההתקשרות מחנכת–ילד יש השפעה על תפקודו המסתגל של הילד מהבחינות האלו בבית הספר. במטרה להעריך את התרומה הייחודית היחסית של כל אחת ממערכות קשרים קרובים אלו לתפקודו של הילד בבית הספר, בחן המחקר הנוכחי תחילה את המידה שבה יחסי ההתקשרות אם– ילד ויחסי ההתקשרות מחנכת– ילד קשורים להסתגלותו בבית הספר היסודי. בהמשך, בחן המחקר עד כמה איכות ההתקשרות מחנכת--ילד תורמת באופן ייחודילהבדלים בין הילדים בתפקוד מסתגל מיטבי בבית הספר, מעבר לתרומה להבדלים בתחום זה שמקורה באיכות ההתקשרות אם– ילד.

שמונים ושישה תלמידים בכיתות ד– ה השתתפו במחקר. בתחילת שנת הלימודים מילאו התלמידים את השאלונים למדידת הרגשת הביטחון בהתקשרות לאם (Kerns, Klepac & Cole, 1996) ולדירוג הנטיות לעשיית שימוש בשתי גישות ביחסים עם האם: גישה "נמנעת" וגישה "דו-ערכית של עיסוק יתר" (Finnegan, Hodges & Perry, 1996), ואת שאלון תפיסת המחנכת "כבסיס בטוח" עבורם (נגישה-מקבלת, ודוחה-מתעלמת) (Al-Yagon & Mikulincer, 2006). בסוף השנה מילאו המחנכות את השאלון על התפקוד הפסיכו-סוציאלי של הילדים (T-CRS) (Hightower et al., 1986), ונתקבלו ציוניהם בלשון ואריתמטיקה מרשומות בית הספר. ממצאי המחקר הראו כי התקשרות בטוחה יותר עם המחנכת קשורה ליכולת טובה יותר להפנות אנרגייה לסביבה הלימודית (משימתיות, מוטיבציה וויסות עצמי ללמידה), בעוד התקשרות נמנעת יותר עם המחנכת קשורה לרמה גבוהה יותר של בעיות התנהגות (מופנמות ומוחצנות) וקשיים חברתיים. לבסוף, נמצא כי בהקשר הספציפי של כיתת הלימוד בבית הספר היסודי, בהשוואה לאיכות ההתקשרות אם– ילד, לאיכות ההתקשרות מחנכת– ילד תרומה גדולה יותר להסבר הבדלים בין הילדים בתפקודם המסתגל הרגשי-חברתי והתנהגותי בבית הספר. 
 
מילות מפתח: איכות יחסי ההתקשרות, תפקוד מסתגל רגשי-חברתי, מחנכת, ילדות תיכונה