תרומתה של מערכת ההתקשרות לבריאות הנפשית של אימהות לילדים עם מום לב מולד, לשביעות הרצון שלהן מהזוגיות ולדימוי העצמי של ילדיהן - אטי ברנט ונילי שנער

מחקר זה הינו מחקר אורך (שבע שנים) שבחן את התרומה של דפוס ההתקשרות של אימהות לילדים עם מום לב מולד לתהליך התמודדותן עם המחלה של ילדן, תוך התחשבות בחומרת המום של הילד. מחקר זה התייחס לאימהות עם דפוס התקשרות לא בטוח, והתמקד במיוחד באימהות עם דפוס התקשרות נמנע. המחקר כלל 63 אימהות לילדים עם מום לב מולד, שהשתתפו בשלושה גלי מדידה – אחרי האבחון, לאחר שנה ומקץ שבע שנים. בגל המדידה האחרון השתתפו במחקר גם 60 מבין 63 ילדיהן עם מום הלב המולד. במחקר נבחנה התרומה של דפוסי ההתקשרות של האימהות וחומרת המום של הילד לבריאות הנפשית של האימהות ולשביעות הרצון שלהן מזוגיותן שבע שנים לאחר אבחון הילד. כמו כן נבחן הדימוי העצמי של הילדים, באמצעות כלי דיווח עצמי וכן באמצעות מבחן השלכתי (CAT). ממצאי המחקר הצביעו על פּגיעוּת רבה של האימהות הנמנעות, אשר דיווחו על ירידה בבריאותן הנפשית ועל ירידה בשביעות הרצון שלהן מן הזוגיות לאחר שבע שנים, וזאת בעיקר כאשר לילד היה מום לב קשה. גם הדימוי העצמי של הילדים נטה להיות שלילי במדדים הגלויים והסמויים, ונמצאה אינטראקציה בין חומרת המום לבין דפוסי ההתקשרות הלא-בטוחים של האימהות. הדיון נסב על המשמעויות התיאורטיות והקליניות של הממצאים.

מילות מפתח: התקשרות, מחלות כרוניות של ילדים, התמודדות,אימהות.